זה מה שנשאר

זה מה שנשאר

"היופי הוא בעיני המתבונן", וכשהמתבונן הוא חוני המעגל, נמצא היופי המכסה של ביוב, בברז חלוד, בתריס חלוד, במרצפת שחוקה או במנעול שבור. כל מה שנזרק, נשכח, הוזנח ונעלם מעיני העוברים ושבים בעיר יפו-תל-אביב, נלכד בעינו ובעדשת מצלמתו של חוני המעגל והופך ליצירת אמנות.
חוני, המושפע משורה ארוכה של אמנים- ממונדריאן עד מרסל דושאן, ובעיקר מתנועת דאדא- רואה את עבודתו כהעתקת פיסות חיים ממקומן הטבעי, הוצאתן מהקשרן והצגתן כיצירת אמנות. הוא מפשיט את החפץ הקונקרטי ממשמעותו הפרוזאית ומחלץ ממנו את מרכיביו האומנותיים- צורה וצבע.
"זה מה שנשאר" הוא דיאלוג בין עבר לעתיד: שימור-ועם זאת יצירה מחדש. הספר משייט במרחב האסוציאטיבי של האמן, שעליו מרמזים כיתובי התמונות, והם גם מרחיבים את ההקשר שהוא פותח סביב כל אובייקט.