"אור לגויים", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. 2000

"אור לגויים", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד. 2000

 

"אור לגויים"- סיור מוזיאלי

המבקרים נכנסים אל חלל הנצחה. המוזיאון הפך למקדש מיליטנטי הכולל מסדרים, מצעדים, צפירות זיכרון, נבואות זעם, שכפ"צים, ואביזרי פטיש ישראליים שונים כמו דרגות וסמלי לאום.

המדריכה המיליטנטית סא"ל סמדר יערון בדמותה של ניצולת אושוויץ זלמה גרינוולד, מנחה את קהל מבקרי התערוכה אודות הבשורה הציונית ותולדות עם ישראל , מחורבן בית שני – עד למבצע אנטבה. את זלמה ונבכי דמותה, מתעד חוני וחוקר באופן אנתרופולגי למעלה מעשרים שנה ( גינונים אירופאיים ).

"אור לגויים" – המגזין

בפורמט כרומו מהודר של מגזין גברים אירוטי, מציג חוני שורה של צילומים אירוטיים – צבאיים לצד מאמרים הסוקרים את עבודתו, וחושף קווים לדמותו של המאצ'ו בן העם הנבחר, שזורים בכוחנות, באלימות ובנהנתנות.

התערוכה משנת 2000, מהווה המשך ישיר ל" התעוררי סוזי הקטנה " (1993), ו" הטבילה / מקלחת קרה " (1996). שלוש התערוכות שאצרה רעיה זומר, הוצגו במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד ועסקו בהעתקת תבניות תרבותיות לחלל המוזיאון.

 ד"ר שלומית מיכאלוב, פסיכואנליטיקאית, אונ' סטנפורד,  מתוך הספר "ארוטומניה – דיוקן חוני המעגל", וקטלוג התערוכה:

 "…חיפושיו המדעיים והאמנותיים הבלתי  נדלים של חוני המעגל במהלך שנות יצירתו הארוכות והמגוונות אחר משמעות מוספת לקיומנו עלי אדמות מספקים עניין רב, משום שהוא מסוגל לקחת את החוויה המזעזעת ביותר או את הטאבו המקודש ביותר ולהפשיט אותם לכדי חוויות מסעירות שמרבית בני האדם, כולל אותו עצמו, מעזים לחוות אך ורק במסגרת הלא מחייבת של מעשה האמנות.

אדם זה אינו סובל מקונפליקטים עם המציאות, משום שקיומו כחוקר המתבונן מן הצד מקל עליו להתמודד ולחשוף גם את הכואבות שבחוויות האנושיות, בין אם היא חוויה קולקטיבית ובין אם היא אישית. למעשה הוא מחדד ומעצים את אותן חוויות על ידי כך שהוא מצביע על האסתטיקה הגלומה בהן וחושף את פניה הרבים של החיה האנושית תוך שהוא מקפיד, כמו אותה מדונה עירומה בארון הקודש, להסתיר את פניו שלו".