על המוקד לקידוש השם

"על המוקד לקידוש ה'", פסטיבל ישראל, ירושלים. קבוצת סמרטוט, 1989

"במצוות נביאנו משיחנו הגדול דיוה אשר ציווה להעלות את שליחו חוני כקורבן למען אינטרסים במובן הרחב של קבוצת סמרטוט ובמובן הצר של מדינת היהודים החצויה. העלאת קורבן אדם על המוקד תלווה במאמינים אדוקים וכן כמרים, נזירים, צדוקים, פרושים, בעלות אוב, חוזי עתידות, חוזרים בתשובה ושאלה, רבנים, אפיקורסים, נביאים ראשונים ואחרונים, הלויתן של יונה הנביא, מוסלמים, עובדי אלילים ואדמה, שומרונים, קראים, באהאים, הינדים, סונים, שיעים, ופלגים של חיזבאללה, מוג'אהדין ואוחזין בקרנות המזבח. העלייה על המוקד תבוצע כתוצאה מהמבוי הסתום אליו נקלעה מדינת היהודים בעת החדשה ולקראת חורבן בית שלישי".

יותר מכל ארוע פרפורמנס של קבוצת סמרטוט, זעזע המופע "עלייה על המוקד לקידוש ה'" שעלה במסגרת פסטיבל ישראל, את אמות הסיפים והסתיים במעצרם של מחוללי הפולחן, מאחורי סורג ובריח.

פסל פגאני מוזהב מונומנטלי ורב רושם לעבודה זרה, הוצב בכיכר העיר, כיכר ציון, טבורה של עיר הקודש. והפסל, זיכרי וניקבי כאחד, היה בעל אברי מין דו מיניים במימדי ענק צבועים באדום בוהק. והוא שימש לעלייה לרגל לתושבי עיר דוד על כל מאמיניה ותמהוניה, לטקסי הגות, לתפילה, התייחדות, סגפנות, התוודות, טהרה, כפרה, ניתוץ כלי אוכל קדמונים ומודרנים כאחד, ומחילה בנוסח טנטרי לקראת עלייה על המוקד ולמען הכחדת החומר למען הרוח.

חמתם של העוברים והשבים בערה, אנשי ש"ס במועצת העירייה זעקו חמס ותבעו את עלבונם במשרדי פסטיבל ישראל, ועוררו מתרדמתם שוחרי חופש ביטוי ויצירה.

הסערה לא שככה גם לאחר שהמשטרה הגיעה והפסל הוסר. נציגי הדת במועצת העיר המשיכו לפקוד את המופע גם בהעדרו של הפסל. כל זאת, בעטיין של שש אמבטיות ענק של המופע, שניצבו ברחבי הכיכר ההומה אדם, ובעטיו של הכהן הגדול, גיל אלון, שהעביר בהן טקסי טבילה המוניים. הכהן גיל לפת ברגליהם של עוברי אורח, הטביל את ראשם אט אט במים הצבעוניים בהם השתכשכו דגיגים קטנים. חמתם של נציגי ש"ס בערה במיוחד לנוכח הטבלת הילדים שביקשו אף הם להשקיע את ראשם במים בינות הדגיגים. הילדים צהלו, חברי ש"ס פוצצו את המופע. מאבק פיסי בינם לבין השחקנים, הזעיק שוב את המשטרה לכיכר, וחברי "סמרטוט" נעצרו ל-24 שעות.

מהומות כיכר ציון, היו צפויים, שהרי טקסים פגאניים ועבודת אלילים במרכז עיר הקודש מול כוחה העולה של ש"ס בעיר לא יבואו בחשבון. מהומות מעין אלה אף מתקבלות בברכה בקרב הקבוצה והופכים לחלק בלתי נפרד מהמופע עצמו. שהרי מופעי סמרטוט מקבלים משנה תוקף כאשר מתפוגג החיץ בין חברי הקבוצה לקהל עד שאי אפשר להפריד ביניהם, וההתרחשות חוצה את גבולות המחזה. אלא שהטוויסט המעניין בסיפור המעשה, היה הגיבוי המלא שנתן הפסטיבל לחוני המעגל בפרשה:

"בבוקרו של יום ה'", דיווח עיתון הארץ (28.5.1989), "ביקשה המשטרה להסיר את הפסל מכיכר ציון, שם מתקיימת ההופעה. מנהלו האמנותי של הפסטיבל, עודד קוטלר, הותיר את ההחלטה האם להיענות לבקשה בידי מנהיג הקבוצה, חוני המעגל. הלה החליט להסיר את הפסל ולהשאיר במקומו שלט "פה היה פסל". "עודד קוטלר מת עליהם", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה הזו על חוני המעגל וקבוצת סמרטוט, "ומזמין אותם לכל פסטיבל”…

את דרישת המשטרה השאיר מנהל הפסטיבל לשיקול דעתו של האמן וכיבד את החופש האמנותי שלו. היום זה לא קורה. לקראת השתתפות בפסטיבלים שונים, מקבל חוני עותק חוזה ובו מפורטים התנאים והמגבלות בהעלאת מופעיו. כמו כן, בתיווכו של פרופ' יגאל בן-נון, נוסח כתב התחייבות מיוחד בין הנהלת פסטיבל ישראל לבין קבוצת סמרטוט, בו הקבוצה נושאת באחריות מלאה במקרי פגיעה בגוף ובנפש שלהם במהלך המופע.