מיהו יהודי

מיהו יהודי

ביה"כ "שערי תורה" ישראל 1983, דכאו גרמניה 1988, מטאהוזן אוסטריה 1988

"להרגיש מחדש", מוזיאון יד ושם, ירושלים. 1983 / "מיהו יהודי", גלריה שלוש, תל אביב. 1987

אוצרת התערוכה עירית שלמון-לבנה ביד ושם יד ושם ירושלים, מתוך "אמנים צעירים, מבט על השואה":

"בתערוכה זו אנו מנסים ליצור חוליה חדשה: חוני המעגל שגדל בארץ ויצר בה אינו נושא בקרבו את הזכרונות החזותיים של מראות המלחמה, גם לא את הסבל והכאב הפיסיים. יצירתו מבוססת אולי על זכרון של אומה, על כאב קולקטיבי, על קטעי זכרונות ששמע מפי אחרים. ואכן, אמנים צעירים בדורנו חוזרים ביצירתם האמנותית מתוך כורח שאין לכבשו, אל שורשי השואה ומהותה בחינת ,והגדת לבנך'".

ב-1983, פתח מוזיאון יד ושם לראשונה את שעריו בפני אמן שלא חווה בגופו את השואה, שכאבו הוא קולקטיבי, ובכל זאת רואה עצמו דור שני לשואה. בפרוייקט התיעוד של חוני המעגל שנקרא "להרגיש מחדש", נחשף דיוקן עצמי שלו כאחד המתים במחנות הריכוז, במנטהאוזן שבאוסטריה ובדכאו בגרמניה. בין השאר תועד על ידי הצלמת קרין הסלאבר מאוסטריה, כשהוא קובר עצמו בעודו חי-מת בבתי קברות ברחבי אירופה.

 דיוקן אלוהים כפי שעולה מתוך יומניו בשיחות פרטיות שערך האמן עם אלוהים:

"במקום שבו בילה בנעוריו באתי כתלמיד והתחלתי לגעת…

ילדותו היתה שלווה ורוגעת, נרשם לאוניברסיטה והחל ללמוד בכישרון גאוני משמעות אמיתית, רטרוספקטיבה וכן מפגשים מהסוג ההוא. 

כאשר שינה את מינו, כתוצאה מ"חינוך ההפכים" התנגד להמשך החינוך הישיר. "כל דבר שאלמד יפריע לי ללמוד משהו אחר", טען בהמשך.

באווירה החופשית שיצר סביבו בלהיות מתוכנת ב"שליטה על השליטה", ערך חיפושים ופרוייקטים כיתתיים. החל למשוך ספקנים וחסרי עמוד שדרה ובראש סולם ערכיו הרצה על "חורים שחורים לא מגוונים" וללכת רחוק עם הדימוי השלילי. 

חסרי התקוה ללא דרכי קיום קיבלו את רשותו להמשיך בחשיבת "פעילי חברה בכפייה" ותמיכה בקהל מאמינים בשם אחר. עם הפסקת לימודיו האקדמאיים החל להשתמש בסמים קלים ועצמים פשוטים כקהל ויצר אמון בין תרנגולות לבני אדם. החל להשמיע דעותיו כאלוהים ואכספרסיוניסט, נתן אישורים לתפילות ומזמורים ושיכתב את תורתו: "הגוף והנפש לא אישיים".

באותה עת תייקתי את עבודותיו והכנתי לביקורת בטכניקה מעורבת בעזרת רמזים קטנים.

הערצתי אותו, לא כאדם, באותן מסיבות סופניות שנותרו במערומיהן עד לכדי בושה. 

בהפגנות מחאה נגדו נמנעתי מעימותים ישירים ולא עבדתי את קדושתו, חדלתי מלעסוק בדברים יוצאי דופן שלא יאפשרו לו מרחב דמיון. תפסתי אותו פעם במלכודת הנבדל. ניסיתי להקדימו בצעד אחד קדימה, בטרם יוכתר למלך מלכי המלכים. 

מאמיניו הלכו שבי אחריו, כתוצאה ישירה של תאונה שמימית, דיבורי כשפים על עבודות זרים. הרבה עניין, שבחים ותגובות בהסטוריה הפרטית שלו אשר לא קוימו כמובטח הותירו בי כוח משיכה תמידי"…

הפרוייקט עבר כהנה וכהנה גלגולים, והוצג בהמשך תחת הכותרת "מיהו יהודי" בגלריה שלוש ובבית האמנים בתל אביב, ובמוזיאון האשה בבון בגרמניה.

במתכונת המורחבת, הופך חוני מזחל לפרפר. מקורבן לקלגס שעומד מולו ומתעלל בו, פעם הוא במדי אסיר ופעם במדי קצין ס.ס, וחוזר חלילה. ובין כל המעברים והמיתות שמתאפשרים דרך טקסים ממושכים, הוא מנהל דו שיח סנגורי-קטגורי עם אלוהים.


בתערוכה הופיעה סידרת תמונות של דוגמניות שבריריות ובלונדיניות בעלות חזות ארית, המדגמנות למצלמה תלבושת אסירות ממחנה השמדה ועטויות דרגות ותגים נאציים, כמו שמכחישי השואה "מדגמנים" עצמם את השואה כאופנה חולפת.  חוני נוגע בשאלה "מיהו יהודי"  כיהודי בעל כורחו מלידתו, החושף את אבר מינו שנימול בטקס פגאני ומשביח בזרעו היהודי את אדמת אירופה הנאורה.