חוני המעגל

חוני המעגל

 

אמן רב תחומי, ממובילי אמנות הדאדא בישראל. מייסד קבוצת האוונגרד "סמרטוט" הפועלת מאז שנות ה-80 ומתאפיינת ב"פיסול בקהל". הקים את גלריה שלוש ואת המקלט לאמנות עכשווית בנווה צדק בת"א. מייסד עמותת אמני פרפורמנס לקידום האמנות הבין-תחומית. המייסד והמנהל האמנותי של פסטיבל הדגנרטים השנתי בסינמטק ת"א, מאז 2002. חוני המעגל הפועל במסגרת מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, מייחס את יצירתו ל"אמנות הרעועה ואסכולת אי הוודאות", אותה הוא מגדיר כאמנות הנשענת על טירוף ועל מציאות בלתי יציבה, ומעלה סימני שאלה על קיומו של האדם.

מאז תחילת שנות השמונים הציג עשרות תערוכות, העלה מופעים ואירועי פרפורמנס בפסטיבלים ובמוזיאונים בישראל ובעולם, יצר סרטים עלילתיים, דוקומנטריים ווידיאו-ארט, והוציא לאור ספרים וספרי אמן. "בניגוד לאחיו הדאדאיסטים", כתבה רעיה זומר, מנהלת מוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד לקראת התערוכה "אסתטיקה של מלחמה", "אין הוא מסתפק ברפרודוקציות, אלא במקור בלבד. קרוב הוא ברוחו למרסל דושן ביחסו ל'רדי-מייד', אלא שאצלו זהו 'רדי-מייד עם תוספות' הוא משתעשע בחפצים מוכרים ושותל אותם בהקשר חדש. אמרתו הידועה היא שאותו מעניין התור ל'מונה ליזה' יותר מהיצירה עצמה".

חוני המעגל פועל בתפר שבין מציאות לאשליה, תוך טשטוש הגבולות שבין החיים לאמנות. השוליות וההתגרות הן ממאפייניה הבולטים של יצירתו של חוני המעגל. יצירותיו בתחום המיצג והווידאו חצו פעמים רבות את גבולות המהוגנות הבורגנית. למרבה האירוניה, ככל שחוני התגרה בערכי הטעם הטוב של החברה ובנכסי צאן ברזל שלה, כך חברה זו חיפשה את קרבתו, ואמן הפרובוקציה הפך לחביב הממסד והתקשורת.

(ויקיפדיה / רחל מיכאלי- דוקורייטינג.)